רעיונות מוסיקליים רבים נוצרים במוחו של זמר יוצר, כאשר לעתים קרובות הרעיון הראשוני הוא מלודי ונרצה להצמיד לו הרמוניה ואקורדים שיהפכו את הרעיון ליצירה של ממש. על כן חשוב להבין מושגים כגון אקורד, הרמוניה, סולם ודומיננטה במטרה ליישם אותם במלאכת ההלחנה.
הרמוניה ("חיבור" ביוונית) היא צירוף מספר מלודיות לכדי קבוצה אחת – משימה מאתגרת, אך חשובה במיוחד עבור המעבד המוסיקלי. הרמוניה במוסיקה נוצרת בהשמעת שני צלילים בגבהים שונים, בו-זמנית, כך שנוצר מרווח. שמו של כל מרווח כזה נקבע בהתאם למרחק בין הצלילים – קונסוננט.
צלילים המתנגנים סימולטנית בהרמוניה הם נעימים לאוזן; לעומת זאת, כאשר הצלילים המתנגנים מתנגשים זה בזה, הם לרוב לא יישמעו בנעימות לאוזן – דיסוננט. כאשר משלבים מלודיה עם הרמוניה מקבלים יצירה מוסיקלית. בהליך כתיבת היצירה, עובד המלחין ראשית על המלודיה, ולאחר מכן מוסיף לה את ההרמוניה, תוך שהיצירה יכולה להתבצע על-ידי כמה קולות וכלים מוסיקליים שונים.
עם חלוף השנים, השתנתה גם הגישה להרמוניה: מה שנחשב בעבר כאקורד דיסוננטי בלתי נעים לאוזן, התקבל בדורות שאחרי כן כסביר, ולעתים אף דרוש לאוזן המודרנית.
אם היצירה המוסיקלית משולה ל"בית" והמלודיה היא מה שמופיע "מבחוץ" וכולם יכולים לראות, הרי שהסולם המוסיקלי הוא "תכנית הבניה" של הבית, על פיה יתוכננו יסודות היצירה (אקורדים). אקורדים למלודיה שאנו כותבים ניתן למצוא על-ידי כך שנבין תחילה את סולם המלודיה. סולם מוסיקלי משמש אבן יסוד בהלחנה, שכן הוא מסייע להבין את המקומות השונים במלודיה, כמו גם מוטיבים, צלילי מתח המחזקים את צלילי הבית ומעברים מצלילי טוניקה לצלילים דומיננטיים.
סולם מוסיקלי הוא סדרת צלילים מוגדרת בה גובה כל צליל מוגדר על-פי גודל המרווח המוסיקלי שבינו לבין צליל בסיס אחר נתון. כל סולם הוא בעל אופי מוסיקלי ייחודי; ידוע, למשל, שלסולם מינורי מיוחס בדרך כלל ביטוי של רגש עמוק או עצב, בעוד שסולם של טונים שלמים מעניק תחושה של מתח או של אינסופיות.
עבור מציאת הסולם רצוי להסתייע בכלי נגינה, שיעזור במלאכת כתיבת האקורדים. השתמשו בשמיעה המוסיקלית שלכם לנגן על הכלי את המלודיה המולחנת; מצאו את התווים ונסו לכתוב אותם. כאשר תאתרו את הצלילים המרכיבים את המלודיה, תוכלו לשבצם בסולם הכולל את אותם הצלילים.
אקורד זוהי קבוצה של שלושה צלילים או יותר המנוגנים יחדיו. שם האקורד נקבע בהתאם לצורתו הבסיסית. אקורד בעל שלושה תווים זהו אקורד משולש (טריאד); אקורד בעל ארבעה צלילים זהו אקורד מרובע – וכך הלאה.
במוסיקה המערבית הקלאסית האקורדים מורכבים מטרצות (טרצה – מרווח מוסיקלי בטווח של שלושה תווים), כאשר סוג האקורד נקבע על-פי סדר הטרצות: אקורד מז'ור הן טרצה גדולה ומעליה טרצה קטנה; אקורד מינור הן טרצה קטנה ומעליה טרצה גדולה; אקורד מוקטן הן שתי טרצות קטנות; אקורד מוגדל הן שתי טרצות גדולות. אקורדים מרובעים או מחומשים גם הם מורכבים מטרצות. אקורד מרובע הוא בין הנפוצים במוסיקה.
אופי האקורד יחסית לסולם נקבע על-ידי מיקומו על דרגות הסולם, למשל – אקורד טוניקה (על צליל היסוד של הסולם) או אקורד דומיננטה (על צלילו החמישי של הסולם) וכד'. אלו מערכים המתבטאים בעיקר בקדנצות המשולבות בסיומי פסקה, פרק או יצירה. רצף אקורדים יוצר מתח שנדרש לו פתרון; רצף כזה יכול גם לסיים חלק כלשהו גם ללא מתח. שם האקורד ומצבו ישתנה על-פי המרווח שבין שני מרכיבים כלשהם של האקורד.
הטוניקה (צליל היסוד) יכולה לעבור מהבס למיקום אחר באקורד באופן שיביא לשינוי המרווחים. ניתן להביא לדוגמא את אקורד דו מז'ור – דו-מי-סול, הבנוי שתי טרצות – גדולה וקטנה, אולם אם תו מי יהיה הבס, אזי המבנה ישתנה לטרצה קטנה ומעליה קוורטה. המבנה יהיה אקורד דו מז'ור משולש, אך במבנה הקרוי סקסט אקורד (היפוך ראשון). היפוך כזה מטרתו לאפשר שינוי מידת יציבת של האקורד, או להביא לאופי מלודי יותר של קו הבס.
כאבני יסוד ביצירה, אקורדים קובעים את האופן בה המאזין תופס אותה. אנו יכולים להשתמש בברירת המחדל המוּכּרת, ולהכניס אקורד בפעימות החזקות (הראשונה והשלישית) בכל תיבה, אולם ניתן גם לנצל את הריתמיקה על-מנת לשלב את הייחודיות שלכם כיוצרים! כבני-אנוש, אנו אוהבים הפתעות מדי פעם; לכן טוב יהיה אם תפתיעו את המאזינים על-ידי כך שתתנו גוון לא צפוי לשיר, למשל, באמצעות שילוב אקורדים עבור צלילים שאינם על פעימות חזקות, או על-ידי תדירות משתנה של תחלופת אקורדים, בהתאם ל"מתח" באזורים שונים של היצירה.
מושגי יסוד אלו חיוניים בבניית יצירה הרמונית המתקבלת בברכה באוזניהם של מאזינות ומאזינים. בקורס הרמוניה מוזיקלית בבית ספר "רימון" תוכלו ללמוד את כל אלו – ועוד הרבה מעבר – באופן שיהפוך את הכישורים הקיימים שלכם למסע מעמיק בעולם היצירה המוסיקלית.
מוזמנים לעקוב אחרינו